אמהות, קריירה, ורגשות אשמה בקרב אימהות עובדות 

היום הוא יום האישה הבין לאומי, יום חג לנשות כל העולם. אין כל ספק בכך שמעמד האישה בעולם המערבי עבר שינויי עצום בעשרות השנים האחרונות. נשים רבות ניתצו מוסכמות חברתיות בנות אלפי שנים ושינו לחלוטין את תפקיד האישה המסורתי של החזקת הבית וגידול הילדים, או עבודת דחק לצורך השלמת הכנסת המשפחה. נשים רבות יצאו מהבית החוצה, ללמוד ולעבוד גם במקומות עבודה מתקדמים מתגמלים ותובעניים ביותר מה שמכונה "לעשות קריירה".
לכאורה הכול טוב ויפה הנשים השיגו את מה שהן רצו. הן יוצאות מהבית לעולם עבודה, הן ממשות את עצמן, מגשימות את המאוויים והחלומות שלהן, אז איפה באן הבעיה?
הבעיה היא שעם כל זה הן עדיין לא מאושרות וזה בלשון המעטה. ליתר דיוק נשים רבות חשות מתוסכלות וסובלות מרגשות אשמה תמידיים, כיוון שמה שהן לא עושות, כמה שהן עובדות ומרוויחות וכמה שהן מנהלות ומתחזקות את הבית, ומשקיעות בגידול וטיפוח הילדים ויש גם בעל שרוצה ייחס ותשומת לב. זה אף פעם לא מספיק טוב. הן אף פעם לא בסדר- בעיניי החברה, הבוס מהעבודה, האימא שלהן, הבעל ובעיקר בעיני עצמן.
מעניין שגם כאשר נשים מפסיקות לעבוד ונשארות בבית לגדל תינוק או ילדים גם כך הן לא מוערכות. הן מוצאות את עצמן מספרות סיפורים או משקרות לגבי עיסוקן כי לא נוח להן מהסביבה שהן "לא עובדות" ונמצאות כל היום בבית. זה נתפס בעיניהן כלא בסדר.
מה שלא יהיה, תמיד הן לא נותנות מספיק מעצמן ונדרשות ליותר. בעבודה מצפים מהן שיישארו יותר שעות ושיגיעו גם כשהילד חולה ונשאר בבית. נשים רבות בתחום ההיי-טק יוצאות מהעבודה בשעה 5 וטסות בפקקים להוציא את הילדים מהמעון. גם כך נותרו להן רק 3 - 4 שעות להיות עם הילד שנדבק אליהן מנדנד ורוצה תשומת לב בלי סוף כשסוף סוף הוא רואה את אמא שלו. בהייטק יש מושג סלנג "מה קרה חצי משרה"? המופנה לאמהות שיוצאות בחמש מהעבודה. צריך לזכור שלעבוד עד חמש זו משרה מלאה לא חצי, אבל כך זה נתפס שם בעולם ההיי-טק כאילו הן יצאו הביתה באמצע יום העבודה.

אבל תמיד זה היה כך. גם בדור הקודם נשים קרייריסטיות שלמו מחיר כבד על הבחירה בקריירה?
זה נכון. אמנם כיום הרבה יותר נשים עושות קריירה מאשר בעבר, אבל ישנו הבדל אחד משמעותי, פעם נשים הכחישו את הקושי ואת אי היכולת לתפקד היטב במקביל בשתי החזיתות והן טענו שהן מצליחות בכך ושהן אימהות טובות. היום נשים מודעות הרבה יותר לעצמן ומודות שהן מרגישות שהן נחשלות כאמהות וכנשות קריירה ולא מסתירות את רגשות האשמה הכבדים שלהן כלפי הילדים.
צריך לזכור שמהגברים מצפים להרבה פחות מהנשים. גבר שחוזר הביתה בתשע בערב ולא רואה את ילדיו ולא מדבר איתם כל היום, יכול להיחשב למצליחן ולמפרנס מצוין. סיפר לי מנהל בהייטק שהוא רואה את ביתו בת ה -6 בימי שישי ושבת בלבד ולדעתו הוא אבא מצוין. ואילו אישה כזו תחשב לאמא גרועה ומזניחה שנכשלת בתפקידה.
גם כשאמא בעבודה תמיד היא פנויה וזמינה לילדיה משוחחת איתם בטלפון, היא מעורבת גם כשהיא בעבודה הם כל הזמן בראש שלה, ואילו גברים רבים שוכחים מהילדים בזמן העבודה לא מתקשרים הביתה לשוחח עם הילדים ועוסקים בענייני עבודה נטו.
אין ספק שאימהות לילדים צעירים מגבילה ואי אפשר להתעלם ולהכחיש מגבלה זו. יש להתחשב בה בבחירת העיסוק. ביום בו אבהות לילדים תהווה מגבלה, הנשים יהיו מוגבלות הרבה פחות.בינתיים זה לא נראה באופק.


אילו פתרונות אפשר להציע לנשים קרייריסטיות כדי שירגישו פחות רגשות אשמה ויותר שלמות עם עצמן?
ראשית חשוב לזכור שהכול נתון לבחירה ושלכל בחירה יש רווח ויש מחיר. האדם הישן היה פעמים רבות הקורבן והסובל ואילו האדם החדש הוא אדם חופשי ובוחר והוא אחראי לתוצאות בחירתו ולחייו.
אני חושב שכדאי לכל אחת לבחור את המסלול המתאים לה ולקחת בחשבות מה זה דורש ממנה, ומה המחיר שהיא תצטרך לשלם כולל שעות עבודה והיעדרויות ממושכות מהבית. ישנם מסלולים" גבריים" כמו היי-טק צבא פוליטיקה ועוד וזה בהחלט לא מתאים לכל אחת בכל מצב.
אפשרי לדחות את שלב הקריירה לשלב מאוחר יותר כשהילדים יגדלו וצרכי המשפחה ישתנו. לדוגמא נשים רבות בוחרות בהוראה גם בגלל היכולת לחזור מוקדם ולהיות עם הילדים בבית בשלב מאוחר יותר הן יכולות להתקדם למשרות ניהול ופיקוח ולפתח קריירה בחינוך.
גם כשכבר יש קריירה, חשוב לקבוע סדרי עדיפויות, לשים גבולות ולבוס אבל בעיקר לעצמך וגם בבית, ולדעת שאף פעם זה לא יהיה מושלם.
בכלל חשוב שיהיה שותף טוב ומתחשב, זה מקל מאוד על הרגשת האם לדעת שהילדים נמצאים עם אבא בבית, כשאבא הוא אחד שיוזם ומעורב בגידול הילדים.
כשיש שותף טוב אפשר לצאת מוקדם מהבית לפני הפקקים והילדים ושהבן זוג יארגן אותם בבוקר וכך לחזור הביתה הרבה יותר מוקדם.
חשוב שנשים ילמדו לסמוך על בן הזוג שלהן, וגם לדבר איתו לאפשר, לו וגם לדרוש ממנו להיות שותף בגידול הילדים. לדעת לבקש ממנו עזרה בחלוקת הנטל של גידול הילדים. נשים רבות מתלוננות שהן מגדלות את הילדים לבדן והתחושה שלהן שהן חד הוריות גם כשהן נשואות.
היום יש אפשרויות רבות של עבודה מהבית מה שמאפשר לנשים להיות נוכחות ובתמונה גם כשהן עובדות. במקרים כאלה חשוב מאוד לדעת לשים גבולות ולא להיסחף ולהתפנק בבישולים והכביסות בזמן העבודה וגם ללמד את הילדים לכבד את זמן העבודה של אמא.
תופעה חדשה היא שגברים עובדים מהבית או שלא עובדים כלל ומגדלים תינוקות בבית, מה שמאפשר לאימהות לעבוד יותר שעות מחוץ לבית רק חשוב תמיד לזכור שעם כל הכבוד לגברים האלה "ויש כבוד" אין כמו אמא ואין תחליף לאמא!!
דבר נוסף כדאי מאוד לנשים עובדות לתת פרשנות מקלה ומעצימה למציאות ולראות את מה שהן כן מצליחות לעשות ולהספיק במהלך היום וזה הרבה מאוד. לא לנסות ולהוכיח לאמא שלהן שהן לא פחות טובות ממנה או לנסות לשמור על הסטנדרטים שלהם בבישול וניקיון כי בניגוד לאימהות שלהן הן בחרו אחרת, הן נשות קריירה.
הכי חשוב זה להיות שלמה עם עצמך ועם הבחירות, שלך לוותר על הצורך להיות אמא מושלמת תוך ביטול עצמי של צרכייך האישיים. להיות אמא טובה זה מספיק טוב ואמא טובה זו אמא שקשובה לילדים שלה ומספקת את צרכיהם הרגשיים והחומריים. הפסיכולוג הבריטי וויקונט טבע את המושג "אמא טובה מספיק", לא צריך להיות אמא מושלמת זה לא נכון וגם בלתי אפשרי אך הרצון להיות כזו מוליד בהכרח תחושת כישלון ורגשות אשמה. בתקופה שלנו יש נטייה לשים את הילד במרכז ולבטל את צרכי ההורה ולשאוף לשלמות אולי זו הזדמנות ליצור איזון מחודש ולתת מקום טוב גם לילד אך גם לאמא.

מהו המסר שאפשר להעביר לכל אותן נשים קרייריסטיות כדי להקל עליהן?
חשוב שכל אם תישאל את עצמה מה הכי חשוב לה בחיים מהם הערכים שלה ומהו סדר העדיפויות הפרטי שלה לא של הבוס ולא של אמא שלה (ולא שאחרים יכתיבו לה אותם) והאם היא מצליחה להביא לידי ביטוי אותו בחייה.
חבל לעבוד כל כך קשה בשתי משרות + ,להשקיע להתאמץ להשיג תוצאות טובות וגם לחיות עם תחושות אשמה תמידות על הגב כי זה לא עוזר ולא מקל ולא משנה את המציאות. אמר פעם מישהו חכם שרגשות אשם הן הכוונות הטובות שאף פעם לא היו לנו! אם את מרגישה לא בסדר ושאת שלא חייה כפי שאת רוצה לחיות באמת, קומי עשי שינויי שני סדרי עדיפויות ותעשי בחירות אחרות. או שתשלימי עם המצב הקיים וקבלי אותו ובעיקר את עצמך מתוך תחושה של שלמות פנימית..

ולסיום הנשים בחרו לעצמן מציאות תובענית וכמעט בלתי אפשרית, להיות גם אמא טובה וגם אשת קריירה מצליחה. דעתי האישית בנושא היא שהן עשו טעות קשה אותן הנשים הפמיניסטיות ששרפו את החזיות בארה"ב בשנות השישים. הן רצו להשיג שיווין בין נשים לגברים ולהקל על מצב הנשים, אך הבקיעו לעצמן גול עצמי. הן הביאו אמנם לשיפור זכויות הנשים, אך התוצאה הייתה עומס כפול על גב הנשים ה"מתקדמות", עבודה בשתי משרות במקביל בבית ובחוץ. לא זו הייתה כוונת המשורר, סליחה המשוררת.

חזון אחרית הימים של הנשים המשוחררות הוא ללא כל ספק היום שבו אישה מראיינת תראיין מועמד לעבודה גבר צעיר אב לילדים קטנים. היא תתבונן בו ותאמר: "מטרידה אותי העובדה שיש לך ילדים קטנים. מה יקרה כשהם יהיו חולים, איך תוכל לבוא לעבודה"? והגבר ירגיע אותה ויאמר: "זה בסדר, אשתי שותפה טובה, היא תומכת בי ועוזרת לי בגידול הילדים, היא תתחלק איתה במשימה ותאפשר לי להגיע לעבודה באופן חלקי גם כשהילדים חולים".

חג שמח ובהצלחה לכל האמהות העובדות! בעצם לכל האימהות כי הן כולן עובדות, אין דבר כזה אמהות שאינן עובדות!!